איך נפרדים מאבא שבמילואים?

אחד הקשיים הגדולים שאנחנו מתמודדים בתקופה הזו, מעבר לבהלה, לחוסר השגרה, ועוד-זהו חוסר הודאות. הילדים בחלקם נפרדו מהבית, מאב שגויס או מאם, וכל זאת לתקופה בלתי ידועה.

פרידה זה גורם הבהלה הגדול ביותר עבור ילדינו,

וחוסר הודאות כאן לא עוזרת בכלל.

מה עושים כדי לתמוך בכל זה?

הילדים שואלים, מבקשים, צריכים אותנו.

כמה עקרונות שיעזרו לכם להתמודד:

(נרשם כתמיכה באב שגויס אך אפשר להתאים לסיטואציה המתאימה לכם)

1.גישור:

לנסות לתת לילדים תחושה שאבא נוכח, גם כשהוא לא כאן. אפשר להשאיר פתקים מאבא לילדים צעירים (אפילו בשמו), או מתנות קטנות. אפשר שאבא יקליט כמה סרטונים קצרים במידת האפשר עם סיפור נחמד, או מסר, ולצפות בו במהלך היום. גם הקלטות יכולות לתרום. אפשר לתת לכל ילד חולצה ישנה של אבא לישון איתה בלילה. (מניסיון, אפילו לבוגרים זה עובד;) )

וגם מנגד- אפשר להשאיר קופסא בה הילדים משאירים פתקים או ציורים לאבא כשיחזור, אפשר להקליט לו הקלות לפני השינה וסרטונים במהלך היום.

2.מקום לתחושות:

אנחנו רוצים שהילדים יהיו כמה שיותר במגע עם התחושה. זה מה שעוזר להם להסתגל למציאות. געגוע זה רגש קשה, והנטייה הטבעית היא להדחיק. להתנהג כאילו הכל בסדר, כשבעצם מתחת יש כעס, עצב ועוד המון תחושות. נרצה לתת לילדים שלנו את הלגיטימציה ואת המקום הבטוח להרגיש.אפשר מדי פעם לומר על עצמינו ״הלואי שאבא היה איתנו בארוחה, אני מתגעגעת״ ״נכוון שתמיד כשמכינים פסטה אבא אוהב להוסיף גבינה צהובה?״

להנכיח, אבל לא הכריח את הילדים לדבר ולשתף.

לאפשר את המצבים, כדי שאם הם ירצו הם יוכלו לדעת שיש להם כתובת

3.מקום בטוח:

כדי שנהיה המקום הבטוח עבור ילדינו, כדי לתמוך בהם, נשאף להיות עבורם בכל רגש או התנהגות שעולה. אנחנו נראה שבגלל המצב, למרות שלכאורה אין קשר- הילדים יותר מאתגרים באופן כללי. יותר מתלוננים, יותר מתנגדים, יותר נדבקים, ברגרסיה.. כל ילד והאסטרטגיה שלו. אם נזכור לראות את הילד מעבר להתנהגות שלו, ננכיח את הקשר שלנו מעל הכל, ניתן תוקף וליגטימציה לכעס או לעצב גם כשהם על דברים פעוטים או על דברים שאנחנו עשינו- אז הילדים שלנו ירגישו אותנו בנוח. וזו הדרך שלהם להישען עלינו, להתלונן ולבכות ולהידבק… הם בסך הכל מחפשים משען. לנו זה מאוד, מאוד! מאתגר. אבל אם ננשום עמוק ונזכור שכל מה שהם רוצים זה את התמיכה שלנו, זה את היציבות שלנו- זה יכול לתת כוח לעבור איתם את זה בטוב.

4.לגעת בקושי, מסביב:

לאפשר לילדים לגעת ברגשות זה לאו דווקא לדבר אותם. לתת להם דפים וצבע לפעמים יכול להספיק. אפשר מרחב של משחק חופשי בנוכחות ובתמיכה שלנו, לספר סיפור שעוסק בפרידה לאו דווקא מאבא- ועוד. (המלצה לספר- צפו לפוסט בקרוב)

5.לא להיבהל מהשאלות שלהם:

הילדים שואלים, לפעמים גם שוב ושוב, מתי אבא יבוא, למה, מה מו מי. חשוב לאפשר להם את המקום לשאול לחענות בכנות ובפשטות, ולענות שוב ושוב ברוגע. התחושב שיש להם כתובת לשאלות שלהם קריטית לתחושה שאנחנו לצידם בכל זה.

אשמח לשמוע מכם מה איך אתם מתמודדים כרגע ואיזה טיפ הכי נגע בכם.

חיבוק גדול לכולנו,

שנחזור כולנו בריאים ושלמים בגוף ובנפש הביתה בקרוב.

אבישג

קרדיט תמונה: Junseong Lee