ילדים הם לא מבוגרים בקטן

ילדים הם לא מבוגרים בקטן.

ילדים הם יצור שמתפתח.

הם לא שונים מאיתנו ״כמותית״ הם שונים מאיתנו מהותית; המוח שלהם בתהליכי הבשלה מואצים בשנותיהם הראשונות, ולכן חסרים בהם יכולות מאוד בסיסיות שלנו הם נראות מובנות מאליהם.

אחד החלוצים בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית, שחקר זאת רבות היה הפסיכולוג השוויצרי פייז׳ה, שהבין שיש התפתחות, יש כיוון מסויים ביכולות ההולכות והמשתדרגות של ילדינו. מוזמנים לגגל עליו ולקרוא.

ניסוי מאוד מפורסם שנעשה בשנים מאוחרות יותר נקרא ״ניסוי המרשמלו״ (יש לו מיליון גרסאות. מוזמנים לגגל) חקר יכולות איפוק של ילדים, ושם ראו שרוב רובם של הילדים בין גילאי 4.5 ל6 פשוט לא מצליחים להתאפק, ולא לאכול מרשמלו, גם אם מבטיחים להם עוד מרשמלו בסוף כלומר, גם דחיית סיפוקים ברמה הזו זה משהו שמתפתח.

עד סביבות גיל שש, הקליפה הקדם מצחית, החלק במוח שאחראי בעיקר על ההיגיון, על חשיבה לטווח ארוך, על השלכות.. פשוט לא בשלה מספיק. לכן- ילדים הם יצורים חסרי היגיון. הם מונעים בעיקר בעיקר מדחפים, מכאן ועכשיו, מהרגש. וזה ממש בסדר. זה לא אומר שהם יהיו מבוגרים כאלה. זה פשוט אומר שהם ילדים.

בתכלס, מה זה אומר עלינו ההורים?

להתאים ציפיות.

אנחנו הרבה פעמים מצפים שאם נסביר לילד, שהמכה שנתן כואבת, או שעוגיה מותר פעם ביום, או שמכבים את המחשב אחרי שעה… הוא פשוט יבין. אבל ילד יכול אולי להבין את הרציונל, אך זה בכלל לא מה שמניע אותו. זה פשוט לא שם אז כמו שלא נסמוך על היגיון של ילדים ולא ננגיש להם חומרי ניקוי מסוכנים מול הפנים, כך גם נבין שזה לא באחריות הילד כרגע לעצור את המכה, או המחשב וכו׳- ונהיה אנחנו אלה שנעצור אותו ונעזור לו, או יותר טוב, נמנע את הסיטואציה מראש.

נירמול

הילד ״המופרע״ שלכם ממש נורמלי! גם אם הוא אמר בקולי קולות ״למה השכנה שמנה אמא?״ או גם אם הוא החל בטנטרום באמצע הקניון. הוא פשוט ילד. ואתם? ההורים שלו. וזה לא אומר שאתם הורים גרועים אלא זה אומר שאתם הורים לילדים צעירים

העבודה היא בשינוי הסיטואציה ולא בשינוי הילד

ברגע שהבנו שזה הילד, ואין מה לנסות לצפות ממנו להשתנות אחרי ההסבר האלף, נוכל לקחת אחריות ולהוביל לשינוי אמיתי- לשנות ולהתאים את הסיטואציה.

במקום להיות מתוסכלים מזה שבן השנה מפרק לבן החמש את מגדל הקוביות פעם אחר פעם, אפשר להנחות את הגדול לבנות על השולחן. במקום להסביר שוב ושוב שאוכל לא זורקים על הרצפה, אפשר להגיש במנות קטנות. במקום לכעוס שהילד לא עצר את בטלויזיה אחרי שעה, אפשר לשים שעון מעורר ולבוא לילד בשעה הנקובה ולעזור לו שם. במקום להגיד שוב ושוב שלא מציירים על הקירות, אפשר לשבת ליד הילד, לתת לו כל פעם טוש אחד,וכשהוא מיצה לעצור את זה בזמן, לפני שיחפש לו מחוזות חדשים לחקור

ואם נודה על האמת, חוסר בשלות של ילדים זה אחד החמודים. (כשזה לא מעצבן)

אחד החלקים האהובים עליי בקורס, זה אחרי שמדברים על חוסר הבשלות של הילדים, אני מבקשת מההורים לפתוח את הטלפון ולשלוף את התמונה האחרונה שמשקפת את חוסר הבשלות של ילדיהם. תתפלאו לראות שהגלריה שלכם מלאה בזה

אז מי זורם איתי ומשתף פה גם?

בתמונה- תמונה שמצאתי בגלריה, שלא אני צילמתי

שנמשיך להצמיח את ילדינו ולצמוח בעצמינו.

אבישג