הסיפור על אופניים שהזכיר לי (שוב) מה זאת עצמאות ואיך באמת לחסוך ביטחון בילדים שלנו

לפני שבוע הילדים שלי קיבלו סוף סוף אופניים חדשים!

איזה כיף, לא?

כן..אבל.

אחת הילדות שלי, שכל כך ציפתה לקבל אופניים, הגיבה באופן מפתיע-

היא לא הצליחה לזוז בלי צרחות בהלה של ״אמא! אמא!״

וזה כשהיא עם גלגלי עזר, כן?

ואני, עם תינוק ביד ועוד כמה ילדים באופניים שצריכים תשומת לב והשגחה,

הוצפתי לגמרי.

איך אצליח להתמודד עם הכל?

ומעבר לזה,

זה כמובן מעורר את השאלה-

איך לסוך בילדים שלנו ביטחון?

פעם, זה היה כל כך מדאיג אותי. ״איך אני אלמד אותה שהיא מסוגלת״

״היא תישאר דבוקה אליי לנצח״ ועוד כל מיני קולות כאלה שכל כך עוזרים לנו בתור הורים

היום, זה פשוט.

אלוהים עדי, כשמבינים קצת מה זה ילדים ואיך הם גדלים, ומה הם צריכים מאיתנו באמת..

זה כל כך הרבה יותר פשוט!

אז האמת הפשוטה היא-

שאנחנו לא מלמדים את הילדים שלנו להיות בעלי ביטחון.

אנחנו תומכים בהם כדי למצוא את התחושה הזו בתוכם.

נשמע הבדל פשוט, אבל זה עצום.

בטחון עצמי זה משהו לצמוח, להבשיל אליו.

זה לא משהו שמשיגים מבחוץ.

זה משהו שצומח מתוכנו.

מכירים את זה כשאומרים לנו ומחמיאים לנו על משהו,

ואפילו בראש אנחנו מבינים שמה שעשינו היה מעולה.. אבל אנחנו לא באמת עפים על עצמינו?

כי תחושת ביטחון זה דבר פנימי.

כדי שהילדים שלנו ירגישו ביטחון,

הם צריכים אותנו קודם כל לא נבהלים מהקושי שלהם,

ושנית- מאפשרים להם להישען עלינו, להיתמך בנו,

וכך עם תחושת הגב- למצוא את הכוחות בתוכם.

בקצב שלהם, בזמן ובבשלות שלהם. בלי לדחוף ובלי אפילו לעודד. רק לאפשר.

אז מה עשיתי עם הבת שלי?

נירמלתי את לה את הפחד.

נתתי יד כמה שהיא ביקשה, וכמה שאני הצלחתי לתת.

כשזה הרגיש לי מאתגר עם כל הילדים, אמרתי שצריך לחזור הביתה לאכול.

ובפעם הבאה שיצאנו נערכתי לאפשר לה יותר.

כמה שהיא תבקש, וכמה שאהיה מסוגלת לתת לה.

נתתי לה את התחושה שאני שמחה שהיא נעזרת בי!

שהיא יודעת להיתמך, לבקש עזרה, היא רואה בי כתובת.

זו חתיכת חוזקה שאני מאחלת שתהיה לה לכל החיים!

וזה מדהים שעבר רק שבוע והיום היא כבר רוכבת בעמידה

לפעמים קצת מועדת וחוזרת אחורה, אבל כמעט לגמרי עצמאית לגמרי.

שבוע של תחושת ביטחון, זה כל מה שהיא הייתה צריכה.

שנמשיך תמיד להצמיח אותם,

לצמוח מזה בעצמינו.

אבישג זנזורי

הצגת נתוני השימוש והמודעות