הילד גונב או משקר? הספר הזה בשבילכם

יש לכם ילדים ש״מייפים״ מולכם את האמת?

מפלחים איזו עוגיה,

ממציאים תירוץ לכך שהמשחק האסור בידיים שלהם?

הספר הזה בשבילכם. #פינתהספר

״יונתן בלש ממש״

גילאים: 4-6 (שימו לב שזה ספר שיכול לעורר מעט בהלה אצל ילדים רגישים, ואז מומלץ לחכות לגיל 6-7)

*

בסיפור מתואר שחפצים נעלמים מהבית של יונתן, אז הוא מחליט לנסות לבלוש ולגלות- מי הגנב?

כאן יש אלמנט של מסתוריות ומעט בהלה עדינה, סביב אותו חיפוש אחר ״הגנב״ המסתורי.

ילדים מאוד אוהבים מסתוריות וחקירה, כך שזה ממש מדבר אל עולמם.

לבסוף- מגלים שהכלב הקטן של יונתן בנה לו בית קטן בגינה ולכן גנב את כל הדברים, הוא בסך הכול רצה פינה חמה ונעימה עבור עצמו

*

סביב גיל 4-5 ילדים מתחילים לגדול מעט ולהבין ש.. אפשר לספר את המציאות אחרת ממה שהיא! מה שאני יודע לא אומר שבהכרח אחרים יודעים.

זהו שלב התפתחותי לכל דבר, ובסך הכול די לגיטימי שהם יספרו לנו מציאות קצת יפה יותר, גם אנחנו נופלים בזה (מי מאיתנו לא ״מיישר״ עוגה במקום לחתוך לו פרוסה, כדי להרגיש שהוא לא אכל את הפרוסה?)

כנ״ל לגבי גניבות קטנות כאלה ואחרות.

הם בסך הכול עדיין מאוד בתוך עולמם והם עושים את זה לגמרי בעדם ולא נגד אף אחד.

זה שלב והוא עובר, כל עוד זה לא משהו נורא אובססיבי זה לא אמור להדאיג, זה ממש לא יהפוך אותם לגנבים

אז מה כן עושים? איך מגיבים כשזה קורה?

אם הילד סיפר לנו שעשה משהו שאסור, גנב וכו- מצויין! נעודד אותו על כך שסיפר לנו! זו השאיפה שלנו, להיות המקום הבטוח בו הם יכולים להיות מי שהם באמת, בלי צורך לייפות את המציאות עבורינו. בלי להטיף או לכוון, זה לא הרגע, הם צריכים אותנו חסרי שיפוטיות.

אם לא סיפר או שיקר- ננסה לגעת בזה באופן עקיף. לא ננסה לאמת אותו עם המציאות שהוא בחר קצת לברוח ממנה..

מה כן?

ניגע בזה מסביב.

בין אם סיפר לנו או לא- ניגע בזה בדרך עקיפה, כמו סיפור. אפשר להמציא סיפור, אפשר להשתמש בספר הנ״ל. אפשר לספר סיפור על עצמינו כשהיינו קטנים.

ודרך הסיפור לנרמל את התחושות, ולחשוב יחד איך כן מגיבים- וכך לכוון ולהעביר את עולם הערכים שלנו, בצורה לא שיפוטית.

אני תמיד מספרת לילדים שהייתי גונבת כל צהריים אחרי בית ספר כמה עוגיות מהקופסא האסורה.

היום כשזה קורה , לפעמים הילדים רצים לספר לי שהם גנבו כמוני בהתלהבות מתוקה. לפעמים אף מתנצלים, בכל אופן עבורי העיקר זה שהם סיפרו. אני כל כך אוהבת את הרגעים שהם מרגישים בנוח לשתף. להיות מי שהם באמת. בעיניי זו פסגת ההורות

האם גם לכם הייתה קופסא כזו?

זוכרים את עצמכם גם ״גונבים״ כל מיני דברים קטנים?

שנמשיך להצמיח את ילדינו

ולצמוח בעצמינו.

אבישג